השגת אורך הגל האידיאלי
אנחנו לא רק מייצרים נורות – אנחנו עוסקים בניהול הפוטונים.
במעבדה שלנו, אנו משקיעים הרבה זמן בניסיון להשיג את אורך הגל האידיאלי. זו ההבדלה בין נורה שרק זוהרת, לבין נורה שמסוגלת לפרק את הקשרים המולקולריים. בתהליכי חיטוי באמצעות קרינת UV או יישום של חומרים בתעשייה, כמה ננומטרים בלבד יכולים להיות ההבדל בין הצלחה מלאה לכישלון מוחלט.
הנקודה האידיאלית
רוב נורות ה-UV הן לא אידיאליות – הן פולטות אנרגיה לכל הכיוונים.
אנו מתמקדים בהשגת אורך גל של 254 ננומטר, שהוא הערך האידיאלי לחיטוי. זהו הערך שבו ה-DNA וה-RNA מסוגלים לספוג את האנרגיה. אם אורך הגל ישתנה אפילו במעט – למשל ל-260 או 270 ננומטר – מהירות החיטוי תפחת דרמטית. כדי למנוע זאת, אנו בוחרים בקפידה את הגזים שבהם אנו משתמשים ואת החומרים שמשמשים כאלקטרודות.
חום וזכוכית
אי אפשר להשתמש בכל סוג של זכוכית – זכוכית רגילה חוסמת את קרינת UV-C.
לכן אנו משתמשים בקוורץ סינתטי ברמת טוהר גבוהה. הוא מאפשר לאור לעבור דרכו בלי שהוא ייחסם.
אך יש בעיה: קרינת UV בעוצמה גבוהה יוצרת הרבה חום. אי אפשר פשוט להגדיל את ההספק ולקוות לטוב. אם הצינור מתחמם יותר מדי, לחץ האדי של הכספית משתנה, ואורך הגל של האור משתנה.
כדי לפתור זאת, אנו משתמשים במערכות קירור ששומרות על טמפרטורה קבועה של הקוורץ. זה שומר על יציבות האור ומונע את שריפת הנורה מוקדם מדי.
מציאת האיזון
יישום של חומרים בתעשייה דורש טיפול שונה מחיטוי.
לצורך יישום של חומרים, נדרשת בדרך כלל קרינת UV-A או UV-B, כדי שהאור יוכל לחדור לעומק החומר. אנו משנים את החומרים שנמצאים בזכוכית כדי לסנן את הקרינה בעלת הגל הקצר, שעלולה לפגוע בחומר.
בוודאי, כך ניתן להשיג תפוקה טובה יותר, אך יש גם אובדן של כוח אור.
מהירות הייצור תלויה בעוצמת הקרינה (מיליוואט לסמ”ר). אם מגדילים את ההספק כדי להאיץ את תהליך הייצור, יש סיכון שהמוצר עצמו יתחמם יותר מדי. זו בעיה של איזון בין כמות האנרגיה שניתן לספק לבין כמות החום שניתן להסיר.